מרכז אוריאל
בית ספר להכשרת מנחי קבוצות בשיטת מעגל הקשבה | מאז 1999
Council Trainers מוסמכים מטעם The Ojai Foundation, ארה״ב
מעגלי שיח קהילתיים: איך יוצרים הקשבה, חיבור ופעולה משותפת בקהילה
דמיינו חדר שבו יושבים עשרים אנשים במעגל. אין שולחן ישיבות, אין מצגת, אין מנהל שמדבר ואף אחד לא ממתין לתורו כדי להתנגד. מישהי מחזיקה אבן חלקה ומספרת על הדבר שהכי מדאיג אותה בשכונה. כשהיא מסיימת, היא מניחה את האבן במרכז. שתיקה קצרה. מישהו אחר מושיט יד, אוסף את האבן ומתחיל לדבר — מהלב.
זה מעגל שיח קהילתי. לא הרצאה, לא ויכוח, לא "סיעור מוחות" שמסתיים ברשימת משימות שאף אחד לא ממש מבצע. מעגלי שיח קהילתיים הם תהליך מובנה שהופך שיחה פשוטה לכלי לשינוי חברתי — כזה שמחזק חוסן, מפחית ניכור ומייצר אדמה משותפת בין אנשים שונים. במרכז אוריאל אנו עוסקים בהנחיית מעגלי הקשבה מזה למעלה מ-25 שנה, ורואים שוב ושוב כיצד המעגל מחולל חיבור אנושי עמוק — גם בקהילות שנראו מפולגות.
תוכן עניינים
+
מה זה מעגלי שיח קהילתיים ואיך הם שונים ממה שאתם מכירים?
מעגל שיח קהילתי הוא מרחב שוויוני, נטול היררכיה, שבו לכל קול יש משמעות זהה. המשתתפים יושבים במעגל — צורה שכבר בפני עצמה מבטלת את ההבדל בין "במה" ל"קהל". אין ראש שולחן, אין מי שמחליט מתי אפשר לדבר ומתי לא.
עקרונות מעגל ההקשבה נשענים על ארבע אבני יסוד: דיבור מהלב, הקשבה מהלב, תמציתיות וספונטניות. המבנה הברור הזה מעודד שוויון בין המשתתפים ומאפשר גם לאנשים שקטים להביא את קולם לחלל — בלי להתחרות עם הקולניים שבקבוצה. כפי שמתואר במדריך ההנחיה של מעגל ההקשבה, המעגל נשען על סיפורים אישיים כמנוף להבנה הדדית, לא על דעות ותיזות.
כשאנו במרכז אוריאל מלמדים את שיטת מעגל ההקשבה הנרטיבי, אנו מדגישים את ההבדל בין "שיבור" — דיבור סתמי שלא מייצר חיבור — לבין "שיח" — הקשבה יוצרת שמשנה משהו אצל כל מי שנוכח. מעגלי שיח יכולים לעזור בקבלת החלטות קהילתיות, אבל הערך העיקרי שלהם עמוק יותר: הם יוצרים תשתית של אמון.
תובנה מקצועית
ארבע אבני היסוד של מעגל ההקשבה — דיבור מהלב, הקשבה מהלב, תמציתיות וספונטניות — אינן רק עקרונות תיאורטיים. הן פרקטיקה יומיומית שכל מנחה צריך לתרגל על עצמו לפני שהוא מלמד אותן לאחרים. במרכז אוריאל, כל תהליך הכשרה מתחיל בחוויה אישית של המנחה עצמו כמשתתף במעגל.
למה קהילה שמפסיקה לדבר — מתחילה להתפרק?
שיח קהילתי קבוע הוא לא מותרות. הוא תשתית. כשאנשים מפסיקים לדבר זה עם זה — לא ברשתות החברתיות, אלא פנים אל פנים — הם מפסיקים לסמוך זה על זה. הבדידות גוברת, חוסר האמון מחלחל, ובמשבר הראשון שמגיע הקהילה מגלה שאין לה על מה להישען.
מחקר שנערך באוניברסיטת בר-אילן מצביע על כך שהון חברתי — אותה רשת קשרים, אמון הדדי ותחושת שייכות — הוא אחד ממרכיבי הליבה של חוסן קהילתי. כלומר, דיאלוג קהילתי אינו רק "נחמד לקיים". הוא מה שמחזיק קהילה ביחד כשהכול סביבה רועד.
חיזוק תחושת השייכות דרך הקשבה
כשאדם מרגיש שמקשיבים לו — לא רק שומעים, אלא באמת מקשיבים — המחויבות שלו לקבוצה גדלה. משרד הבריאות מדגיש שתחושת שייכות חברתית היא מפתח לחוסן ולאיזון נפשי. הקשבה בקהילה אינה רק מיומנות — היא הצהרה: אני מקשיב, משמע אתה קיים. כשמישהי מספרת את סיפורה במעגל ומרגישה שעשרה אנשים מחזיקים אותה בשתיקתם — זו חוויה שמשנה את תחושת המקום שלה בעולם.
מניעת קונפליקטים לפני שהם מתלקחים
רוב הקונפליקטים הקהילתיים לא נולדים מרוע, אלא מאי-הבנה. שכנים שלא מדברים, קבוצות שלא נפגשות, דעות שמתנפחות בבועה בלי שאף אחד שומע את הצד השני. מעגל שיח יוצר מכנה משותף גם במצבי מחלוקת. הוא לא פותר את כל הבעיות, אבל הוא מאפשר לאנשים לראות זה את זה כבני אדם — לפני שהם רואים זה את זה כאויבים.
מידע חשוב
מחקרים מראים שקהילות שמקיימות שיח פנים-אל-פנים באופן סדיר מפגינות רמות גבוהות יותר של אמון הדדי, שיתוף פעולה בחירום ותחושת שייכות — בהשוואה לקהילות שמסתמכות רק על תקשורת דיגיטלית.
לזהות את ההבדל בין דיון לדיאלוג
מנחים רבים — גם ותיקים — נופלים במלכודת: הם קוראים למפגש "מעגל שיח" אבל מנהלים אותו כמו דיון. ברגע שהמטרה הופכת ל"להגיע להחלטה" או "לשכנע", המעגל מתרסק. המשתתפים חוזרים לדפוסים של ויכוח, הגנה ותחרות על "מי צודק".
טעות נפוצה
לקרוא למפגש "מעגל שיח" אבל להנחות אותו כמו ישיבת עבודה עם סדר יום ומטרות מוגדרות מראש. ברגע שהמטרה היא "להגיע להחלטה" — ההקשבה נעלמת, התחרות על הצדק חוזרת, והמשתתפים מרגישים מרומים.
| מאפיין | דיון / הרצאה | מעגל שיח קהילתי |
|---|---|---|
| מטרה מרכזית | להכריע, לשכנע, להעביר מידע | להבין, להתחבר, ליצור אדמה משותפת |
| מבנה פיזי | במה מול קהל, או שולחן ישיבות | מעגל שוויוני ללא מרכז סמכות |
| דפוס התקשורת | חד-כיווני או ויכוח דו-כיווני | הקשבה רב-כיוונית, תורות דיבור |
| יחס לשתיקה | "בזבוז זמן" | חלק אורגני מההקשבה |
| תוצאה רצויה | החלטה או מסקנה | הבנה הדדית, תובנות משותפות |
| מי מדבר הכי הרבה | המנחה / הדמות הדומיננטית | כל המשתתפים — באופן שווה |
הערך המוסף של דיאלוג קהילתי שאינו שיפוטי הוא שהוא מייצר בטחון פסיכולוגי. כשאנשים יודעים שלא ישפטו אותם, הם מעזים לומר את מה שבאמת חשוב להם — לא רק את מה שנשמע טוב.
איך מקיימים מעגל שיח קהילתי — שלושה שלבים שעושים את ההבדל
הנה תרחיש מוכר: רכזת קהילה מזמינה תושבים למפגש שיח. האנשים מגיעים, יושבים בשורות, מישהו מתחיל לדבר ואחרים בודקים את הטלפון. אחרי חצי שעה חצי מהנוכחים יוצאים. מה השתבש? התשובה: המרחב לא נבנה נכון.
שלב ראשון — הגדרת הכוונה: לפני המפגש, המנחה שואל את עצמו: מה אנחנו מזמינים להתרחש כאן? לא "על מה נדבר", אלא מה הכוונה העמוקה. האם אנחנו רוצים שאנשים ירגישו שייכים? שיזהו צורך משותף? שישמעו סיפורים שלא שמעו לפני כן?
שלב שני — יצירת המרחב הפיזי: כיסאות במעגל, ללא שולחן חוצץ. מרכז המעגל יכול להכיל נר, פרח או חפץ בעל משמעות. עיצוב המרחב הפיזי הוא מסר: כאן אנחנו שווים, כאן אנחנו רואים זה את זה.
שלב שלישי — חפץ הדיבור: ה-Talking Piece הוא הלב של מעגל ההקשבה. רק מי שמחזיק בחפץ מדבר. כל השאר — מקשיבים. הכלי הפשוט הזה עושה משהו עוצמתי: הוא מפסיק את הדפוס של "אני מחכה לתורי לדבר" והופך אותו ל"אני מקשיב למה שנאמר עכשיו". בקהילות מעורבות ורב-תרבותיות, המרכז שלנו מפעיל מפגשים רב-תרבותיים באמצעות מעגלי שיח, שבהם חפץ הדיבור הופך לגשר שלא צריך מילים כדי להסביר אותו.
טיפ מומחה
בחרו חפץ דיבור שמזמין נגיעה — אבן חלקה, חפץ עץ, או פריט בעל משמעות מקומית. החפץ עצמו מעביר מסר: "כאן אנחנו מתייחסים לדיבור כאל משהו יקר." במעגלים קהילתיים מעורבי תרבויות, אפשר להזמין כל משתתף להביא חפץ אישי ולספר עליו — זו דרך יפה לפתוח את המעגל.
שאלות הפתיחה — ההבדל בין מעגל שגורם לאנשים לפתוח לב לבין מעגל שגורם להם לסגור ידיים
שאלת הפתיחה קובעת את הטון של כל המפגש. שאלה כמו "מה דעתכם על מצב הניקיון בשכונה?" תייצר ויכוח. שאלה כמו "ספרו על רגע שהרגשתם גאווה על הקהילה שלכם" תייצר חיבור.
שאלות טובות למעגל שיח נוגעות בחוויה אישית, לא בדעה. הן מזמינות סיפור, לא ניתוח. הן פותחות דלת למקום רגשי בלי לכפות חשיפה. דוגמאות: "מה גרם לכם לבחור לגור כאן?", "ספרו על אדם בקהילה שעשה עבורכם משהו שלא שכחתם", "מה חסר לכם כשאתם חושבים על השכנות?"
במרכז אוריאל אנו מלמדים מנחים לבנות שאלות ברמות עומק שונות: שאלות פתיחה (שמייצרות בטחון), שאלות עומק (שמזמינות שיתוף אמיתי), ושאלת סיום (שמאפשרת לעגן את החוויה). מעגל הקשבה נרטיבי עובד עם סיפורי חיים כחומר גלם — ולכן השאלות שמנחות אותו אינן "שאלות לדיון" אלא הזמנה לגילוי.
מקרה מהשטח
בוגרת הכשרה של מרכז אוריאל הנחתה מעגל שיח בשכונה חדשה שבה התושבים כמעט לא הכירו זה את זה. שאלת הפתיחה הייתה פשוטה: "ספרו על הבית שגדלתם בו כשהייתם ילדים." תוך דקות, אנשים שישבו זה לצד זה כזרים גילו שחלקם גדלו ברחוב אחד, שלחלקם יש זיכרונות דומים, ושלכולם יש געגוע למקום שמרגיש כמו בית. המעגל הזה הפך לסדרה של חמישה מפגשים — ובסופם הוקמה קבוצת שכנים פעילה.
אילו כללי בסיס הכרחיים להצלחת המעגל?
בתחילת כל מעגל מניחים "הסכמות" — לא חוקים שנכפים מלמעלה, אלא הסכמות שהמשתתפים עצמם מקבלים על עצמם. ההסכמות הבסיסיות שאנו מלמדים:
לדבר בגוף ראשון — "אני מרגיש" ולא "אנשים חושבים". לא לקטוע — כשמישהו מדבר, כולם מקשיבים. לשמור על סודיות — מה שנאמר במעגל נשאר במעגל. הסיפורים שנחשפים הם פיקדון, לא חומר לרכילות.
תפקיד המנחה אינו להוביל את השיחה, אלא להחזיק את המרחב. לשמור על הזמן. לוודא שקולות שקטים מקבלים מקום. הנחיה מקצועית דורשת ניטרליות ורגישות לדינמיקה קבוצתית, כפי שמדגיש גם אגף הקהילה במשרד הרווחה בעבודתו עם קהילות. הקשבה בקהילה מתחילה מהמנחה עצמו — אם הוא לא מקשיב, אף אחד לא ירגיש בטוח לדבר.
כשהמעגל נתקע: מה עושים עם התנגדויות, דומיננטיות ושתיקה מביכה?
תרחיש מהשטח: מעגל שיח בשכונה מעורבת. אחרי עשר דקות, גבר אחד מתחיל לדבר בלי להחזיק בחפץ הדיבור. הוא חולק על מה שנאמר לפניו, מרים קול, ושני אנשים מתכווצים בכיסא. מה המנחה עושה?
קודם כול — לא נבהל. התנגדות היא סימן שמשהו חי קורה במרחב. המנחה מחזיר בעדינות את תשומת הלב לחפץ הדיבור, מזכיר את ההסכמות, ואם צריך — מציע סיבוב שבו כל אחד אומר משפט אחד על מה שהוא מרגיש עכשיו. זה מפיג מתח ומחזיר את הקבוצה למרחב הבטוח.
ומה עם שתיקה ארוכה? היא לא "בעיה". במעגל הקשבה מסורתי, שתיקה היא חלק אורגני מהתהליך. היא מאפשרת לדברים לשקוע, לאנשים לעבד, ולמילה הבאה שתיאמר — לצאת ממקום עמוק יותר.
תובנה מקצועית
כשמשתתף שובר את ההסכמות, זה בדרך כלל סימן שהוא מרגיש משהו חזק שלא מצליח להכיל. במקום לגעור בו, מנחה מיומן יאמר: "אני רואה שיש לך משהו חשוב. בוא ניתן לזה מקום — כשחפץ הדיבור יגיע אליך." המשפט הזה עושה שלושה דברים: מכבד את הרגש, מחזיר את המסגרת, ומראה לכל הקבוצה שהמרחב מוחזק.
התאמת מעגל השיח לקהלים שונים: הורים, נוער ומתנדבים
מעגל שיח עם הורים לילדים בכיתה א' שונה ממעגל שיח עם מתנדבים ותיקים או בני נוער. השפה, אורך המפגש, סוג השאלות והאנרגיה במרחב — כל אלה דורשים התאמה.
עם נוער, למשל, עובדים עם שאלות קצרות וחדות יותר, ומאפשרים גם ביטוי לא-מילולי: ציור, תנועה, שתיקה בחירה. עם הורים, השאלות נוגעות בחוויית ההורות, במתח בין הרצוי למצוי, בסיפורים שמחברים. עם מתנדבים, המעגל יכול להתמקד בשחיקה, במוטיבציה, ובמה שמחזיק אותם בעשייה. משרד החינוך מכיר בחשיבות של כלים חברתיים-ערכיים גם במסגרות בלתי פורמליות, כפי שעולה מתוכנית האתגרים לחינוך הבלתי-פורמלי.
מעגלי שיח בקהילות מעורבות ורב-תרבותיות
כאן המעגל מגלה את הכוח האמיתי שלו. כשאנשים מרקעים שונים — דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, ותיקים ועולים חדשים — יושבים במעגל ומשתפים סיפורי חיים, הדבר הראשון שקורה הוא ששומעים בן אדם, לא "נציג של קבוצה". הגישה הנרטיבית שמרכז אוריאל מלמד מאפשרת את המעבר הזה: מדעות לסיפורים, מויכוח לחיבור. מאות בוגרי ההכשרות שלנו מנחים מעגלים כאלה בבתי ספר, מרכזים קהילתיים וארגונים ברחבי הארץ.
טעות נפוצה
להשתמש באותו פורמט מעגל שיח לכל קהל. מעגל שיח לנוער בגיל 14 דורש דינמיקה, שפה ואורך מפגש שונים לחלוטין ממעגל להורים או לצוותי חינוך. מנחה שלא מתאים את הכלים לקהל — מסתכן בניתוק המשתתפים.
מהשיח אל העשייה: איך תובנות הופכות ליוזמות בשטח?
מעגל שיח טוב לא מסתיים כשהמשתתפים קמים מהכיסאות. השלב הבא — עיבוד התובנות — הוא קריטי. אחרי המפגש, המנחה או צוות מוביל אוסף את הנושאים המרכזיים שעלו, מזהה דפוסים, ומציג אותם בחזרה לקהילה כבסיס לתכנון פעולה.
דוגמה מהשטח: בקהילה אחת שבה הונחו מעגלי שיח, עלה שוב ושוב הצורך במרחב מפגש משותף. התובנה הזו הובילה לפרויקט גינה קהילתית שבנו התושבים יחד. הגינה לא הייתה הרעיון של מישהו מלמעלה — היא נולדה מהסיפורים שסופרו במעגל. עיריית תל אביב-יפו מציגה דוגמאות דומות של יוזמות קהילתיות שנבנו מתוך שיתוף תושבים ועשייה מקומית.
| צורך קהילתי שעולה במעגל | איך מרכז אוריאל מסייע בפועל |
|---|---|
| הקהילה מרגישה מפוצלת ומנותקת | הכשרת מנחים מקומיים שמובילים מעגלי הקשבה בשכונה |
| צוותי חינוך זקוקים לכלי שיח לא-שיפוטי | סדנאות מותאמות למורים ורכזים עם תרגול מעשי |
| קונפליקט בין קבוצות שונות בקהילה | הנחיית מעגלי שיח רב-תרבותיים בגישה נרטיבית |
| מתנדבים חווים שחיקה ואובדן מוטיבציה | מעגלי הקשבה ייעודיים לחיזוק חוסן ותחושת משמעות |
| רצון להפוך תובנות לפעולה קהילתית ממשית | ליווי תהליכי עיבוד ותכנון פעולה לאחר המעגלים |
מדד ההצלחה: איך יודעים שמעגל השיח באמת עבד?
הנה טעות נפוצה: לחפש "תוצאות מדידות" מיד אחרי מפגש ראשון. מעגל שיח אינו ישיבת עבודה. המדדים שלו שונים.
מדד ראשון — האם אנשים חוזרים? כשמשתתפים מבקשים מפגש המשך בלי שביקשו מהם, זה סימן שמשהו אמיתי קרה. מדד שני — האם נוצרו קשרים חדשים? כשאנשים שלא הכירו מתחילים לדבר גם מחוץ למעגל, הדיאלוג הקהילתי עובד. מדד שלישי — האם עלו יוזמות? כשתושבים יוזמים פעולה משותפת בעקבות שיחה במעגל — זה הזהב האמיתי.
אנו במרכז אוריאל מלמדים מנחים גם להתבונן במדדים דקים יותר: שפת גוף שמשתנה לאורך המפגש, אנשים שעוברים מגוף נסוג לגוף פתוח, שתיקות שנהיות פחות מביכות ויותר מחזיקות. אלה סימנים של מרחב בטוח שמתפקד.
25+
שנות ניסיון בהנחיית מעגלים
מאות
בוגרי הכשרה ברחבי הארץ
1999
שנת הקמת מרכז אוריאל
למה ישיבת צוות רגילה היא ההיפך ממעגל הקשבה?
הרבה ארגונים וקהילות חושבים שהם "מקיימים שיח" כי יש להם ישיבות שבועיות. אבל ישיבת צוות רגילה בנויה על היררכיה: מנהל מדבר, עובדים מגיבים — או שותקים. הסדר יום נקבע מראש, הזמן לחוץ, ומי שמדבר הכי הרבה הוא בדרך כלל מי שנמצא בעמדת כוח.
מעגל הקשבה הופך את המשוואה הזו. הוא מבטל את עמדת הכוח — גם מנהל, גם מורה חדש, גם מתנדב ותיק — כולם שווים בתוך המעגל. זה לא קל. זה דורש אומץ מצד מי שרגיל להוביל, ודורש ביטחון מצד מי שרגיל לשתוק. אבל הרווח עצום: אנשים מתחילים להביא את עצמם האמיתיים לחדר.
טיפ מומחה
אם אתם מנהלים צוות — נסו להחליף ישיבה אחת בחודש במעגל הקשבה. לא לוותר על ישיבות העבודה, אלא להוסיף מרחב שבו אנשים מדברים לא על "מה צריך לעשות" אלא על "איך אני מרגיש כאן". הפתעה: אחרי מעגל כזה, ישיבות העבודה הרגילות נהיות הרבה יותר יעילות.
שאלות ותשובות על מעגלי שיח קהילתיים
כמה אנשים צריכים להיות במעגל שיח כדי שיעבוד?
+
מעגל שיח אפקטיבי מכיל בדרך כלל 8 עד 15 משתתפים. קבוצה קטנה מדי עלולה ליצור לחץ לשתף, וקבוצה גדולה מדי מקשה על הקשבה אמיתית. אם הגיעו יותר מ-15 — מתפצלים לשני מעגלים מקבילים עם מנחה לכל אחד, ובסיום מתכנסים לשיתוף קצר.
מה עושים כשיש שתיקה ארוכה שמרגישה מביכה?
+
שתיקה במעגל שיח היא לא כישלון — היא חלק מההקשבה. כשהמנחה לא ממהר "להציל" את השתיקה, המשתתפים לומדים שאפשר גם לא לדבר, ושגם השתיקה שלהם מוחזקת. לעיתים אחרי שתיקה ארוכה מגיעה האמירה הכי עמוקה של כל המפגש.
האם המנחה עצמו משתתף בשיחה או רק מנהל?
+
במעגל הקשבה מסורתי, המנחה הוא חלק שווה מהמעגל. הוא גם משתף, גם מקשיב — אבל תפקידו הנוסף הוא לשמור על המסגרת, על הזמן ועל ההסכמות. ההנחיה אינה הוראה, אלא נוכחות שמחזיקה.
האם מעגלי שיח מתאימים גם לילדים ונוער?
+
מעגלי שיח מתאימים לכל גיל — עם התאמה. עם ילדים עובדים עם שאלות קצרות יותר, חפצי דיבור צבעוניים, ומאפשרים ביטוי יצירתי לצד הדיבור. עם בני נוער, המעגל נותן מרחב שבדרך כלל לא מקבלים — לדבר בלי שמישהו מעיר או שופט.
איך בוחרים נושא למעגל שיח קהילתי?
+
נושא טוב הוא נושא שמעסיק את הקהילה באמת ונוגע בחוויה אישית. עדיף לבחור נושא שמזמין סיפורים ולא דעות: "מה מחבר אותנו לשכונה הזו?" עובד טוב יותר מ"מה צריך לשפר בשכונה?" הנושא הוא דלת כניסה — אבל מה שבאמת קורה במעגל הוא ההקשבה עצמה.
מי מתאים להיות מנחה של מעגל שיח?
+
כל אדם שמוכן ללמוד להקשיב לפני שהוא מדבר. לא חייבים להיות פסיכולוגים או עובדים סוציאליים. רכזי קהילה, מורים, מתנדבים ומובילי קבוצות יכולים להנחות מעגלים לאחר הכשרה מתאימה. במרכז אוריאל אנו מכשירים מנחים מכל הרקעים — ומגלים שוב ושוב שהיכולת להחזיק מרחב בטוח אינה תלויה בתואר אקדמי, אלא ברצון כן להיות נוכח עבור אחרים.
האם אפשר לקיים מעגל שיח חד-פעמי או שצריך סדרה?
+
מפגש חד-פעמי יכול ליצור חוויה משמעותית, אבל השינוי הקהילתי האמיתי מתרחש כשהמעגלים הופכים לשגרה. סדרה של שלושה עד שישה מפגשים מאפשרת לבנות אמון, להעמיק את השיתוף ולהגיע מהקשבה לפעולה.
הצעד הבא שלכם — מה קורה אחרי שקוראים מאמר על הקשבה?
קראתם על מעגלי שיח קהילתיים, הבנתם את העקרונות, ראיתם את ההבדלים. עכשיו נשארת השאלה: מה עושים עם הידע הזה? האם יש קהילה שאתם חלק ממנה — שכונה, בית ספר, צוות, קבוצת מתנדבים — שזקוקה למרחב של הקשבה אמיתית?
אם התשובה היא כן, אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו. לא כדי "לקנות שירות", אלא כדי לשוחח — להבין מה מתאים לכם, באיזה שלב אתם, ואיך אפשר להתחיל. נשמח לשמוע מכם ולחשוב יחד.
טלפון: 077-5252742
אפשר גם לפנות דרך עמוד צור קשר באתר, או לקרוא עוד על סדנאות הקשבה ותקשורת מקרבת במרכז אוריאל.
מרכז אוריאל
בית ספר להכשרת מנחי קבוצות בשיטת מעגל הקשבה (Council) בגישה נרטיבית
מרכז אוריאל הוקם בשנת 1999 על ידי נוריה ועירן הלוי, מנחים מוסמכים ובעלי הסמכה בינלאומית כמאמני מנחי מעגלי הקשבה (Council Trainers) מטעם Center for Council – The Ojai Foundation בארה״ב. השניים הם מחלוצי שיטת מעגל ההקשבה בישראל.
המרכז מפעיל בית ספר להכשרת מנחי קבוצות באלוני אבא (ליד קריית טבעון) עם שלוחה בעמק חפר, ומציע קורסי הכשרה, סדנאות לזוגות ומשפחות, השתלמויות למורים וסדנאות גיבוש לארגונים — כולם מבוססים על עקרונות של הקשבה עמוקה, תקשורת מקרבת וחיבור אנושי.