מרכז אוריאל פועל משנת 1999, ומאז 2009 מכשיר מנחות ומנחים בשיטת מעגל ההקשבה הנרטיבי (Council) תחת הסמכה בינלאומית מטעם Center for Council – The Ojai Foundation שבארה"ב. מאמר זה מבוסס על ניסיון הצטברות של למעלה מעשור בליווי מאות משפחות, מורים ומנחי קבוצות בשיטה זו.
תוכן עניינים
+
למה צריך זמן מיוחד להקשבה?
איך נראה מעגל ראשון בפועל
ארבעת הכללים שמחזיקים את כל המבנה
מה הופך חפץ ל"חפץ דיבור"
במה נבדל המעגל משיחה רגילה
אילו שאלות באמת פותחות ילדים
הילד מסרב לדבר, וזו לא בעיה
מתבגר שמגלגל עיניים
כשהמעגל מתחיל להתדרדר לריב
מתי בשבוע כדאי לקבוע את המעגל
כמה זמן צריך להימשך המעגל
הקשבה איננה ויתור על סמכות
סבב ההדהוד
מתי עדיף לוותר על המעגל
איך יודעים שזה עובד
מה משתנה בדינמיקה המשפחתית
מה נותנת הכשרה מסודרת
איך מסיימים מעגל בצורה שמחברת
ארבע טעויות שחוזרות אצל הורים-מנחים
שאלות נפוצות
מה קורה בבית ברגע שמפסיקים לתקן זה את זה?
שבע וחצי בערב. אחד הילדים מספר משהו על מה שקרה בהפסקה, ההורה עונה "תיכף", האח הגדול מתפרץ באמצע, והסיפור נבלע בין הצלחות לכיור. זה לא בית רע. זה בית עסוק. ההבדל בין בית שבו מדברים לבין בית שבו נשמעים הוא לרוב לא כמות האהבה, אלא קיומו של מרחב מוגדר שבו יש תור, יש שקט, ויש מי שמקשיב עד הסוף.
מעגל הקשבה משפחתי הוא פורמט שיחה פשוט: יושבים בעיגול, אחד מדבר בכל פעם, והשאר מקשיבים בלי לקטוע, בלי לתקן ובלי לתת עצות. השיטה נשענת על שני עקרונות עתיקים שאנו מלמדים בכל הכשרה — דיבור מהלב והקשבה מהלב. הדיבור מהלב הוא דיבור בגוף ראשון, מתוך החוויה האישית ולא מתוך ניתוח של האחרים. ההקשבה מהלב היא הקשבה בלי להכין תשובה.
הגישה הנרטיבית מוסיפה כאן נדבך: כל אחד מביא סיפור, ולא "טענה". ילד שמספר איך הרגיש כשלא בחרו בו לקבוצה מספר סיפור, לא מגיש כתב אישום. אמנות הדיבור וההקשבה מהלב היא בדיוק המיומנות שמייצרת את הכנות האותנטית הזו, וגם ילדים בני שש קולטים אותה מהר.
כשמישהו מקבל תור מלא לדבר, בלי חשש להיקטע או להיתקן, הוא נוטה לספר דברים אחרים לגמרי ממה שהיה מספר בשיחה רגילה. זהו העיקרון שעליו נשענת כל שיטת מעגל ההקשבה.
שאלה שהורים שואלים אותנו: למה צריך זמן מיוחד להקשבה?
כי רוב התקשורת במשפחה מתרחשת תוך כדי תנועה — בדרך לחוג, מול הכיור, בין הודעה להודעה. בשיח כזה נשמעים בעיקר מי שמדבר חזק ומהר. הקטנים, הביישנים והמהורהרים נשארים מחוץ למעגל.
הקשבה לילדים ללא שיפוטיות ובלי איום בעונש מגדילה את הסיכוי שהם יספרו גם את הדברים הפחות נעימים, כפי שמדגישים גם מקורות מקצועיים בתחום ההורות בנושא שיח פתוח עם ילדים. במקביל, מתן מקום קבוע שבו ילד משתף מחשבות ותחושות נחשב לאחד המרכיבים המרכזיים בהתמודדות עם לחץ וחרדה.
שיח משפחתי קבוע לא מבטל מריבות. הוא משנה את מה שקורה אחריהן.
מתן מרחב קבוע ובטוח לשיתוף אינו רק כלי תקשורתי – הוא נחשב גם מרכיב מרכזי בהתמודדות של ילדים עם לחץ וחרדה בחיי היום-יום.
מוצאי שבת אחד בסלון: איך נראה מעגל ראשון בפועל
משפחה שהגיעה לסדנה אצלנו סיפרה שהתחילה בגדול: נרות, מוזיקה, שאלה על "מה הכי כואב לי במשפחה". תוך שבע דקות שני ילדים קמו והמעגל התפזר.
ההתחלה הנכונה צנועה. מזיזים את השולחן, יושבים בעיגול — על כריות, על שטיח או על כיסאות, לא משנה — ומסבירים בשלוש שורות מה הולך לקרות. בוחרים שאלה קלה אחת. עושים סבב אחד. מסיימים בזמן, גם אם היה נחמד. הישיבה במעגל אינה קישוט: היא מבטלת את "ראש השולחן" ומייצרת שוויון פיזי שקודם לכל הסבר על שוויון.
ההורה בפגישה הראשונה איננו משתתף בלבד. הוא מנחה. וזו בדיוק נקודת המפגש עם עולם הנחיית הקבוצות.
תסריט פתיחה של שלושים שניות
"אנחנו הולכים לעשות משהו קצר. כל אחד מקבל תור לדבר, מחזיק את האבן הזאת, ואף אחד לא מפריע לו. אין תשובות נכונות, ומותר גם לא לדבר. אנחנו לא מחלקים כאן עונשים ולא פותרים בעיות — רק מספרים ומקשיבים."
ארבעת הכללים שמחזיקים את כל המבנה
לדבר מהלב: לספר את מה שקרה לי ואיך הרגשתי, בגוף ראשון, בלי לתאר את מי שיושב מולי.
להקשיב מהלב: לשים בצד את הרצון להסביר, להתגונן או לתקן. בזמן שהאחר מדבר, המשימה היחידה היא להיות איתו.
לדבר בעיקר: משפט או שניים שנוגעים בליבת העניין עדיפים על נאום. במשפחות עם ילדים קטנים זה ההבדל בין מעגל שנשמר לבין מעגל שנשבר משעמום.
להיות ספונטני: לא להכין מראש נאום מלוטש, אלא לדבר ממה שעולה עכשיו.
לצד ארבעת אלה נכנס כלל מוגנות אחד: מה שנאמר במעגל נשאר במעגל. הכלל הזה מופיע כמעט בכל מודל מוכר של מעגלי שיח, והוא מה שמאפשר לילד לספר משהו בלי לחשוש שיצוטט מחר ליד השכנים.
למה דווקא "בלי עצות" הוא הכלל שהכי קשה להורים
עצה, גם כשהיא נכונה, אומרת לילד: מה שסיפרת הוא בעיה שצריך לפתור. הקשבה אומרת: מה שסיפרת ראוי להישמע. במעגל בוחרים באפשרות השנייה, ואת העצות שומרים לשיחה אחרת ביום אחר.
אבן חוף, ענף או בובת בד — מה הופך חפץ ל"חפץ דיבור"
חפץ הדיבור הוא החפץ שעובר בין היושבים ומסמן מי מדבר עכשיו. רק מי שמחזיק בו מדבר. השאר מקשיבים. זה נשמע טכני, ובבית זה משנה את הכול: אחים מפסיקים להתחרות על תשומת הלב, וגם ההורה שנוטה להשלים משפטים עוצר.
הבחירה בחפץ עצמו היא רגע משפחתי בפני עצמו. אבן שהילדים אספו בטיול, ענף זית מהחצר, בובה ישנה שנשארה מהגן, כדור עץ. עדיף חפץ שנעים להחזיק ולא צעצוע שמפתה לשחק בו. במעגלים שאנו מנחים במרכז באלוני אבא נהוג לנשום נשימה אחת לפני שמעבירים את החפץ הלאה — שנייה קטנה שמאטה את הקצב של כל מעגל הקשבה משפחתי.
במה נבדל המעגל משיחה משפחתית רגילה
שיחה משפחתית רגילה מטפלת בדרך כלל בלוגיסטיקה ובמשמעת: מי אוסף, מי לא ניקה, למה שוב אותו סיפור. המעגל עוסק בחוויה. שם נשמעים דברים שלא מגיעים לשולחן, ומתגלה תמונה רחבה יותר מזו שכל אחד מחזיק לעצמו — מה שאנו מכנים חכמת המעגל.
| היבט | מעגל הקשבה משפחתי | שיחה משפחתית רגילה |
|---|---|---|
| מטרה | להישמע ולהקשיב | לפתור, לתאם, להחליט |
| סדר הדיבור | תור מוגדר עם חפץ דיבור | מי שמדבר חזק יותר |
| תגובות | ללא עצות וללא ביקורת | הערות, הצדקות, הסברים |
| ילד שותק | מותר לו לעבור | נלחצים עליו שיענה |
| סיכון להסלמה | נמוך, המבנה בולם | גבוה |
| סיום | סבב קצר והוקרה | נגמר כשמישהו קם |
אילו שאלות באמת פותחות ילדים
שאלות שמתחילות ב"למה" מזמינות הצדקה. שאלות שמתחילות ב"מה", "איך" ו"ספרו לי" מזמינות סיפור. במעגל הראשון בוחרים שאלת חימום קלילה; העומק מגיע אחרי שהמסגרת מוכרת ובטוחה.
| רמה | מתאים ל… | שאלות לדוגמה |
|---|---|---|
| חימום | מעגל ראשון, גילאי 4–8 | איזה צבע היה היום שלי? מה הצחיק אותי היום? |
| חיבור | אחרי כמה מפגשים | משהו קטן ששימח אותי השבוע; רגע שהרגשתי גאה |
| עומק | מעגל מבוסס, ילדים גדולים | מתי הרגשתי לא נראה במשפחה |
שאלה אחת למעגל. לא שלוש.
הילד מסרב לדבר, וזו לא בעיה
זכות המעבר היא חלק מהכללים, לא חריגה מהם. מי שלא רוצה לדבר מעביר את החפץ הלאה, בלי הסבר ובלי מבט מאוכזב מההורה. חוברות הנחיה של מערכת החינוך לשבוע המשפחה כוללות את ההסכמה הזו במפורש, לצד כלל הדיסקרטיות, כפי שאפשר לראות בחוברת "מצטרפים".
ילדה בת תשע במשפחה שליוינו עברה על התור שלה ארבעה מעגלים ברציפות. בחמישי היא דיברה שלוש דקות על משהו שאיש בבית לא ידע. מה שנתן לה את הביטחון היה בדיוק זה שאף פעם לא לחצו עליה.
אפשר להציע חלופות רכות: מילה אחת, ציור, פתק שההורה מקריא. הנוכחות במעגל היא כבר השתתפות.
מתבגר שמגלגל עיניים: מה עובד ומה שורף את המעגל
מתבגרים מזהים מניפולציה משנייה. אם המעגל הוא דרך עוקפת להעביר מסר חינוכי — הם ירדו ממנו ולא יחזרו. מה שמחזיק אותם הוא הסכם ברור: קצר, בלי הטפות אחרי השיתוף, ובלי שההורים "ישלפו" מחר את מה שנאמר.
קיצור הזמן עוזר. חמישה־עשר דקות עם שאלה אחת עדיפות על שעה. גם מתן בחירה עובד — לתת לבן או לבת לבחור את השאלה למעגל הזה מייצר בעלות על השיח המשפחתי במקום תחושת גיוס בכפייה.
עוד עיקרון שאנו מלמדים בקורס מנחים בשיטת המעגל: המנחה לא מגיב לתוכן. הוא שומר על המסגרת. הורה שמצליח להחזיק את התפקיד הזה חמישה מעגלים ברציפות מגלה שהמתבגר מתחיל לדבר מעצמו.
כשהמעגל מתחיל להתדרדר לריב
זה קורה בדרך כלל ברגע שאחד מפר את הכלל ומדבר על מישהו אחר במקום על עצמו. "אני מרגיש שאתה תמיד…" הוא לא דיבור מהלב, הוא האשמה בתחפושת.
התגובה של המנחה קצרה ולא מסלימה: "עוצרים רגע. חוזרים לחפץ. כל אחד אומר רק מה הוא הרגיש." נשימה אחת משותפת. אם המתח נשאר גבוה — מפסיקים וממשיכים בפעם אחרת. המתנה עד שהסערה הרגשית נרגעת היא עיקרון מוכר גם בהמלצות להתמודדות עם כעס בהורות, והיא נכונה שבעתיים בתוך מעגל.
מעגל שנעצר בכבוד מלמד את הילדים משהו חזק יותר ממעגל שנגמר בצעקות.
מתי בשבוע כדאי לקבוע את מעגל המשפחה
המועד הטוב הוא זה שחוזר. שישי אחר הצהריים לפני שמתחילים להתארגן, מוצאי שבת אחרי הבדלה, יום ראשון בערב לפני שהשבוע נסגר. מה שלא עובד: "עכשיו כשכולם במקרה בבית".
שגרה קבועה מורידה את מפלס החשד. ילדים שיודעים שהמעגל מגיע כל שבוע לא שואלים "מה קרה?" כשההורה מציע לשבת. מעגל שמופיע רק כשיש משבר הופך אצלם לסירנה.
מספיק פעם בשבוע בהתחלה. אחרי חודש-חודשיים, כשהפורמט מוכר, אפשר להוסיף מיקרו-מעגל של עשר דקות באמצע השבוע. משפחות שמצליחות להתמיד מדווחות שהמעגל מתחיל "לזלוג" החוצה — הילדים משתמשים בשפה שלו גם בשיחות רגילות.
כמה זמן צריך להימשך מעגל הקשבה בבית
גילאי גן ועד כיתה ב': שמונה עד שתים־עשרה דקות, סבב אחד, שאלה קונקרטית. יסודי: חמש־עשרה עד עשרים דקות. מתבגרים ומשפחות מנוסות: עד שלושים דקות, לרוב עם שני סבבים.
הכלל שאנו חוזרים עליו בכל הכשרה – לסיים ברגע טוב ולא ברגע האחרון. מעגל שנחתם כשעוד יש רצון לדבר מייצר ציפייה לפעם הבאה. טיימר שקט על השולחן עוזר יותר משנדמה, במיוחד להורה שנוטה להתפרס.
ההבחנה שמונעת בלבול: הקשבה איננה ויתור על סמכות
הורים חוששים שאם הילד יישמע במלואו, הגבולות יימסו. בפועל קורה ההפך: ילד שהרגיש שהבינו אותו מקבל גבול בקלות רבה יותר.
המפתח הוא הפרדה. במעגל מקשיבים ומבינים — ולא מחליטים. ההחלטות החינוכיות נקבעות במקום אחר ובזמן אחר, בשפה ברורה ובלי חפץ דיבור. מותר גם לומר במעגל: "שמעתי אותך, זה יושב עליי, נדבר על זה מחר."
ההקשבה לילדים לא מבטלת את התשובה "לא". היא רק מוודאה שה"לא" ניתן לילד שכבר נשמע. וזו, מניסיוננו עם משפחות, ההשפעה הגדולה ביותר של המעגל על התקשורת במשפחה.
סבב ההדהוד — השלב שרוב המשפחות מדלגות עליו
אחרי סבב השיתוף מגיע סבב קצר שבו כל אחד אומר מה נגע בו בדברי האחרים. לא ניתוח, לא עצה, לא "אני חושב שאתה צריך". רק: "מה שסבתא סיפרה על הפחד שלה הזכיר לי משהו שלי."
ההדהוד הוא הרגע שבו ילדים מגלים שגם ההורים מתרגשים ממה שהם אומרים. הוא צריך להישאר ענייני ומכבד, תוך שמירה על קשר עין עם הדובר — עיקרון שמופיע גם במסמכי הנחיה חינוכיים כמו חוזרים לשגרה.
להפוך את ההדהוד לשיתוף חדש וארוך. משפט אחד לכל משתתף מספיק.
מתי עדיף לוותר על המעגל השבוע
רעב, עייפות קיצונית ומעבר של דקה מרגע ריב סוער — אלה שלושת התנאים שבהם מעגל נכשל כמעט תמיד. גם ערב לפני מבחן גדול או בסוף יום נסיעות אינו הזמן.
יש מצבים שבהם המעגל אינו הכלי הנכון בכלל: משבר חריף, חשד לפגיעה, אלימות בתוך הבית. שם נדרש מענה מקצועי, וניסיון "לפתור באמצעות סבב" עלול להעמיס על הילדים אחריות שאינה שלהם. מעגל הוא כלי של חיבור וויסות, לא תחליף לטיפול.
איך יודעים שזה עובד? מה לחפש אחרי שבועיים, חודש ושמונה שבועות
ההורים שואלים אותנו איך מודדים דבר כזה. אין מדד מספרי, אבל יש סימנים ברורים שאפשר לשים לב אליהם בבית.
| שלב | מה סביר לראות | מה עושים |
|---|---|---|
| אחרי שבועיים | ציניות, צחקוקים, ילד שעובר על התור | ממשיכים בעקביות, מקצרים |
| אחרי חודש | פחות קטיעות, ילדים מזכירים בעצמם את המועד | מוסיפים שאלת חיבור |
| אחרי שמונה שבועות | שיתופים ארוכים יותר, אחים מדהדים זה לזה | מוסיפים סבב הדהוד קבוע |
הסימן החזק ביותר אינו במעגל עצמו: זה הרגע שבו ילד ניגש באמצע השבוע ואומר "אני רוצה להגיד לך משהו".
מה משתנה בדינמיקה המשפחתית לאורך זמן
אחרי כמה חודשים נבנית שפה משותפת. "רגע, אני עוד מחזיק את החפץ" הופך לבדיחה פנימית שמצילה שיחות. אחים שהיו בעיקר מתחרים מתחילים לשמוע זה את זה כבני אדם עם חיים משלהם.
במצבים מורכבים יותר — קונפליקט מתמשך, החלטה משפחתית גדולה, נתק בין בני משפחה — המבנה הזה נושא משקל אמיתי. פורמט של מעגל משפחה לקבלת החלטות מאפשר לכל קול להישמע לפני שמחליטים, ולא אחרי.
עבודת הנחיית קבוצות בתוך הבית אינה שונה מהותית מהעבודה בכיתה או בארגון: אותה הקשבה עמוקה, אותה אי-שיפוטיות, אותו מרחב בטוח. רק שהמשתתפים ישנים כאן בלילה.
מה משפחות מקבלות מהכשרה מסודרת בשיטת המעגל
הרבה הורים מגיעים אלינו אחרי שניסו לבד, נתקעו, וחשבו שהבעיה בהם. ברוב המקרים הבעיה בפרטים הקטנים של ההנחיה.
| הצורך בבית | מה נותן המענה של מרכז אוריאל |
|---|---|
| לא יודעים איך להתחיל | למידה חווייתית של מבנה מעגל, מהפתיחה ועד הסיום |
| המעגל מתפוצץ בכל פעם | תרגול התערבויות רכות של מנחה בזמן אמת |
| קשה לשמור על אי-שיפוטיות | עבודה אישית של המנחה על ההקשבה שלו עצמו |
| רוצים כלי שמתאים גם מחוץ לבית | הכשרה בשיטה הנרטיבית לחינוך, קהילה, זוגיות וארגונים |
| מחפשים גישה רכה ולא אקדמית | למידה דרך התנסות במרחב ירוק ושקט באלוני אבא |
קורס המנחים נפתח פעם בשנה, בחודש אוקטובר. מאות בוגרים מנחים היום מעגלים בבתי ספר, בקהילות ובמשפחות.
איך מסיימים מעגל בצורה שמחברת
סיום מרושל מוחק חצי מהערך של המפגש. הסיום הפשוט והחזק ביותר הוא סבב מילה אחת: כל אחד אומר מילה שהוא לוקח איתו. "הקלה". "מפתיע". "אוהב".
אחר כך סבב הוקרה קצר — משהו קטן שאני מעריך במישהו כאן. ילדים אוהבים את החלק הזה יותר מכל דבר אחר, ולעיתים קרובות זה הרגע שבו ההורים שומעים משפט שהם יזכרו שנים.
יש משפחות שמסיימות בחיבוק קבוצתי, אחרות בכף יד על כף יד או בשקט של שלוש נשימות. וקובעים את המועד הבא לפני שקמים — זו הפעולה הקטנה שהופכת מעגל הקשבה משפחתי לשגרה במקום לאירוע חד-פעמי.
ארבע טעויות שחוזרות אצל הורים-מנחים
הראשונה: הורה שמדבר ראשון וארוך, וקובע בכך את הרף לכולם. עדיף שההורה ידבר בקצרה, ולא תמיד ראשון.
השנייה: שימוש במעגל כדי "להעביר מסר". ילדים מזהים את זה מייד, והאמון נשחק.
השלישית: שאלה מורכבת מדי במעגל השני או השלישי. עומק בלי בסיס מייצר שתיקה מביכה.
הרביעית, והשקטה מכולן: להפר את כלל הדיסקרטיות. הורה שמספר בטלפון לחברה מה הבן שיתף במעגל סוגר את הדלת לחודשים. מוגנות נבנית לאט ונשברת במשפט אחד.
מה תהיה השאלה הראשונה שתשאלו במעגל הראשון שלכם?
אנו מאמינים שכל בית יכול להחזיק מרחב אחד בשבוע שבו כולם נשמעים באמת. אם עלו לכם שאלות על ההתחלה, על מעגל במשפחה בתקופה מורכבת, או על הכשרה מקצועית בהנחיית קבוצות בשיטת מעגל ההקשבה — נשמח לשמוע ולחשוב יחד.
שאלות נפוצות על מעגל הקשבה משפחתי
האם חייבים לשבת על הרצפה?
+
לא. העיקרון הוא צורת המעגל, לא הריהוט. כיסאות בסלון, כריות על שטיח או ספסלים בחצר — כל עוד כולם רואים זה את זה ואין ראש שולחן, המבנה עובד.
מה עושים אם הילדים צוחקים על זה בהתחלה?
+
צוחקים איתם וממשיכים. צחוק ראשוני הוא דרך טבעית להתמודד עם משהו לא מוכר. משפחות שהתמידו שלושה־ארבעה מפגשים מספרות שהצחוק נעלם מעצמו ברגע שמישהו שיתף משהו אמיתי.
אפשר לקיים מעגל רק עם הורה אחד וילד אחד?
+
כן. מעגל זוגי עובד היטב, וכולל את אותם כללים: חפץ דיבור, תור, בלי עצות. הוא מתאים במיוחד למתבגרים שמתקשים לשתף מול כל המשפחה.
מה עושים כשילד מספר משהו מדאיג?
+
מקשיבים עד הסוף בלי לקטוע, מודים לו, וממשיכים את המעגל. את הבירור מקיימים בשיחה נפרדת מייד לאחר מכן. כלל הדיסקרטיות אינו חל על מצבים שבהם יש חשש לשלומו של מישהו.
האם מעגל מתאים למשפחות עם ילדים בפערי גיל גדולים?
+
כן, בתנאי שהשאלה מתאימה לכולם ושזמן הדיבור מוגבל. לקטנים אפשר לאפשר מילה אחת או ציור; הגדולים מרוויחים דווקא מהחשיפה לאופן שבו האחים הקטנים מנסחים רגש.
כמה זמן לוקח עד שרואים שינוי בשיח המשפחתי?
+
ההרגשה משתנה כבר במעגל הראשון, אבל שינוי יציב בתקשורת במשפחה מתחיל להיראות אחרי שישה עד שמונה מפגשים שבועיים רצופים. העקביות חשובה יותר מהאורך.
צריך הכשרה כדי להנחות מעגל בבית?
+
אפשר להתחיל בלי הכשרה עם הכללים הבסיסיים. הכשרה בהנחיית קבוצות במעגל הקשבה נותנת את מה שקשה ללמוד מטקסט — איך להחזיק שתיקה, איך להתערב בלי לשבור, ואיך להישאר לא שיפוטי כשנוגעים דווקא בך.
מרכז אוריאל
בית ספר להכשרת מנחי קבוצות בשיטת מעגל הקשבה (Council) בגישה נרטיבית
מרכז אוריאל הוקם בשנת 1999 על ידי נוריה ועירן הלוי, מנחים מוסמכים ובעלי הסמכה בינלאומית כמאמני מנחי מעגלי הקשבה (Council Trainers) מטעם Center for Council – The Ojai Foundation בארה"ב. השניים הם מחלוצי שיטת מעגל ההקשבה בישראל, ומפעילים בית ספר להכשרת מנחי קבוצות בגישה נרטיבית באלוני אבא, עם שלוחה בעמק חפר. המרכז מציע קורסי הכשרה, סדנאות לזוגות ומשפחות, השתלמויות למורים וסדנאות גיבוש לארגונים – כולם מבוססים על עקרונות של הקשבה עמוקה, תקשורת מקרבת וחיבור אנושי.
מיקום: אלוני אבא, ע"י קריית טבעון | טלפון: 054-2600869 | דוא"ל: info@urielcenter.co.il | אתר: urielcenter.co.il | עמוד הפייסבוק שלנו